קליניקה - פורטל בריאות, טיפול טבעי ורפואה משלימה הגדול בישראל. טיפולים , מאמרים ומטפלים של רפואה טבעית
בריאות
12108
0
 


עד שנות השמונים של המאה העשרים, הרפואה האלטרנטיבית בישראל היתה בשוליים. במערכת הרפואה ‏המסורתית לא התייחסו ברצינות לקומץ המטפלים שפעלו כאן, וסחפו אחריהם קבוצת מאמינים קטנה. התאגדות המטפלים בעמותות, ירידת קרנה של הרפואה הקונבנציונלית והתמקצעות רופאים מסורתיים בשיטות הטיפול החדשות הובילו למהפכה, שלתוצאותיה אנו עדים היום

כיום שיטות הטיפול השונות של הרפואה המשלימה נפוצות ומוכרות בבתי החולים ובקופות החולים בארץ, אך לא תמיד זה היה כך.

 

החל משנות השלושים ועד סוף שנות השבעים, פעלו בישראל ‏מספר מצומצם של מטפלים ורופאים שעסקו בשיטות טיפול שאינן קונבנציונליות, בעיקר ‏הומיאופתיה, נטורופתיה ודיקור. קשרים מקצועיים בין המטפלים בשיטות השונות כמעט ‏שלא היו קיימים, והמונח "רפואה משלימה" כלל לא היה בשימוש. ‏

הרופאים, שהיו מאוגדים בהסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), בדומה לדרגים המקצועיים ‏במשרד הבריאות, התייחסו בקושי למטפלים שעסקו ברפואה לא קונבנציונלית, ולא ראו בהם ‏כעוסקים במקצוע רפואי.‏

 

שנות השלושים והארבעים


בשנות השלושים, מטפלים בשיטות הטיפול הלא קונבנציונליות נחשבו בעיקר למטפלים עממיים; ‏מדובר היה בשיטות שלרוב הובאו מארצות זרות על ידי העולים לישראל, כגון הקזת דם או ‏צמחי מרפא, והעוסקים בהן פעלו בסביבתם הקרובה, ללא הכשרה במוסד מוכר וללא ביסוס ‏מדעי לשיטותיהם.

 

הוקעת שיטות טיפול עממיות אלה, שלא עמדו בסטנדרטים מדעיים של ‏הרופאים הקונבנציונליים בארץ ושל קובעי מדיניות הבריאות, בתוספת מקרים שבהם הרפואה הקונבנציונלית לא נחלה הצלחה בטיפול (דוגמת מחלות כרוניות), הכשירו את הקרקע ‏להתפתחותן של שיטות רפואה לא קונבנציונליות נוספות, המוכרות כיום יותר. גלי העלייה הגדולים בשנים אלו, הביאו עמם אנשים הדוגלים באורח חיים צמחוני וטבעוני, ‏ושיטות כמו נטורופתיה והומאופתיה החלו להתפתח בשוליים.‏

 

בשנות הארבעים צמחה שיטת פאולה לחיזוק השרירים הטבעתיים, שיטה שאותה המציאה פאולה ‏גרבורג ובשנות החמישים צמחה שיטת פלדנקרייז, שהמציא משה פלדנקרייז. שיטת אלכסנדר ‏לשיפור היציבה החלה לפעול בישראל בצורה משמעותית בשנות השישים, בדומה לרפואה הסינית ולדיקור. ‏בשנות השבעים "עלו לישראל" שיטות טיפול נוספות, כגון כירופרקטיקה ורפלקסולוגיה.‏


בניגוד למטפלים העממיים, המטפלים בשיטות הטיפול המשלימות החדשות השתמשו ‏בטענות מדעיות להצדקת יעילותן. לא מדובר היה במחקרים מדעיים, שכן לא עמדו לרשות ‏המטפלים הידע והמימון הכספי לעריכת מחקרים, אלא יותר בהסתמכות על מקרים מחו"ל. ‏הנטורופתים בארץ החלו לנכס לעצמם שיטות טיפול משלימות נוספות אליהן נחשפו, ‏וכך פעלו גם בתחומי ההומיאופתיה, הכירופרקטיקה ועוד.‏

 

שנות החמישים: הנטורופתים מוצגים כבעלי דעות קדומות


בסוף שנות החמישים פעלו בארץ תשעה נטורופתים שקיימו ביניהם קשרים מקצועיים. הם ‏החליטו להקים את "הסתדרות הנטורופתים בישראל", ולהסדיר את מעמדם בפני רשויות ‏המדינה. אלא שבמשרד הבריאות לא התייחסו לשיטה ברצינות, והעלו את החשש כי אם ‏נטורופתים יחלו לעסוק באבחון מחלות, הם עלולים לגרום נזק למטופלים. נחושים בכוונתם ‏להסדיר את מעמדם, החליטו הנטורופתים לוותר על עניין אבחון המחלה, אך למרות זאת ‏ועדה שהוקמה במסגרת משרד הבריאות, ביטלה את הלגיטימציה של הנטורופתים כעוסקים ‏בטיפול רפואי. הם תוארו כבעלי דעות קדומות, המסתמכים על שיטות טיפול השוללות את ‏התרופות הקונבנציונליות.

 

הוועדה קבעה כי "אין ולא תוכל להיות תקשורת משותפת כלשהי ‏בין הרופא האקדמאי למרפא הטבעוני", משפט שאולי מתאר יותר מכול את הגישה הלא ‏מתפשרת של מערכת הבריאות באותה תקופה כלפי הטיפול המשלים. לנטורופתים אז ‏לא היה כל סיכוי מול מערכת הבריאות החזקה, בעידן שבו הרפואה הקונבנציונלית היתה ‏בשיאה.‏ 

 

לשיטת פלדנקרייז לעומת זאת היה נראה כי יש סיכוי רב יותר. בניגוד לנטורופתים, ששללו ‏טיפול של רופא קונבנציונלי מוסמך ודגלו בהימנעות מאכילת בשר, משה פלדנקרייז התכוון ‏להקים מכון טיפולי, ורצה לשלב בו רופאים קונבנציונליים מוסמכים. סייעה לו גם ‏העובדה, כי דוד בן גוריון השתמש בשיטה, ופלדנקרייז התפרסם הודות לכך שלימד את ‏ראש הממשלה דאז לעמוד על הראש, התמונה המפורסמת שהפכה לסימן ההכר שלו. אף על פי כן, ‏פלדנקרייז לא הצליח להשיג מימון להקמת המכון, ופנה לארה"ב על מנת להפיץ את שיטתו. כיום ניתן לומר, כי העובדה שלא הצליח להפיץ את השיטה בארץ, תרמה לכך שהיא הפכה ‏לבין-לאומית, לרבות הכשרת מורים ברחבי העולם.‏


על אף שמשרד הבריאות לא הסכים להכיר בשיטות הטיפול הלא קונבנציונליות ולהסדיר את ‏מעמדן, הוא לא נקט באותה תקופה בפעולות של ממש למיגור התופעה, שכן לא תפס ‏אותה כאיום שיש להתמודד מולו.‏

 

רפואה משלימה - גם התקשורת בעד

בשנות‎ ‎השמונים ‎התרחשו‎ ‎מספר‎ ‎תהליכים‎ ‎מקבילים,‏‎ ‎אשר‎ ‎הפכו‎ ‎את‎ ‎הרפואה‎ ‎הלא‎ ‎קונבנציונלית ‏לתופעה‎ ‎רחבה,‏‎ ‎שלא‎ ‎ניתן‎ ‎היה‎ להמשיך‎ ‎להתעלם‎ ‎ממנה: רופאים‎ ‎קונבנציונליים בחרו‎ ‎להתמקצע‎ ‎בשיטות‎ ‎הטיפול‎ ‎הלא‎ ‎קונבנציונליות, וביקשו הכרה מקצועית וחוקית, ועל כן החלו ‏להתאגד. במקביל, חלה ירידה במעמד הרפואה הקונבנציונלית, לאחר שביתה ארוכה בת ‏ארבעה חודשים, שבמהלכה נשברו כמה תובנות בקרב הציבור לגבי מחויבות הרופא לחוליו. ‏דעת הקהל בציבור לא תמכה ברופאים, ודרישותיהם נראו לרבים מהאוכלוסייה מוגזמות.

 

‏אלה סללו את הדרך למטפלים ולרופאים שרצו להקים איגודים מקצועיים. בין האיגודים ‏שהוקמו היו "האגודה לכירופרקטיקה", "האיגוד הישראלי לרופאים הומיאופתיים" ו"המועצה לתזונה ולאורח חיים בריא", שניסתה להוות ארגון גג לכל שיטות ‏הטיפול הלא קונבנציונליות, ובמסגרתה התקיימו ימי עיון בנושאי ההומיאופתיה, רפואה ‏סינית ועוד. האיגודים הללו אמנם כללו מספר קטן של מטפלים ורופאים, אך הם העלו את ‏הלגיטימציה לרפואה הלא קונבנציונלית, ובזכותם התעורר השיח הציבורי בנושא. בשיח זה ‏תמכה גם התקשורת, שגיבתה את המטפלים ויצאה נגד השליטה הבלעדית של הרפואה ‏הקונבנציונלית על מערכת הבריאות בישראל.

 

למטפלים בשיטות הטיפול המשלימות‎ ‎בשנות‎ ‎השמונים‎ ‎היה יחס אמביוולנטי כלפי רופאים ‏קונבנציונליים: מצד אחד, הם ניסו‎ ‎לבדל‎ ‎עצמם‎ ‎מהרפואה‎ ‎המסורתית ולהדגיש‎ ‎את‎ ‎הטיפול‎ ‎הלא‎ ‎קונבנציונלי‎ ‎ככזה שעומד בזכות עצמו, ויכול להוות‎ ‎תחליף‎ ‎לשיטות‎ ‎הטיפול‎ ‎הקונבנציונליות. מצד‎ ‎שני, המטפלים‎ ‎ניסו‎ ‎לקבל‎ ‎את‎ ‎הכרת‎ ‎הרופאים‎ ‎הקונבנציונליים‎ ‎לשיטותיהם, ועל ידי כך להגביר את‎ ‎הלגיטימיות‎ ‎של אותן שיטות. למעשה, המטפלים‎ ‎יצאו ‏נגד‎ ‎מקצועיותם‎ ‎של‎ ‎הרופאים המסורתיים בטיפול בשיטות הלא קונבנציונליות, ואילו ‏הרופאים מצדם ניסו‎ ‎לנכס‎ ‎לעצמם‎ ‎את‎ ‎הדיקור‎ ‎כשיטת‎ ‎טיפול‎ ‎רפואית לכל דבר, זאת ללא‎ ‎הכשרה‎ ‎מספקת‎.‎‏ ‏


שרת הבריאות דאז, שושנה ארבלי אלמוזלינו, לא הייתה יכולה להתעלם עוד מתחום הטיפול הלא ‏קונבנציונלי, וממאבקם של המטפלים והרופאים הקונבנציונליים להכרה בשיטות הטיפול ‏מהתחום, והחליטה,  לקראת סוף שנות השמונים, על הקמת ועדה (ועדת אלון), שתבדוק את ‏האפשרות להכיר ב שיטות הרפואה הלא קונבנציונליות בישראל. ‏

 

סקירת ההתפתחות של הרפואה המשלימה לאורך השנים - חלק ב' >>  

 

(צילום: Shutterstock)

הוספת תגובה הדפס חזרה
מערכת תוכן אתר קליניקה

מאמרים נוספים מאת המחבר:

התכנים המופיעים בפורטל קליניקה נועדו לספק אינפורמציה ראשונית בלבד ובשום אופן אינם מהווים ייעוץ רפואי, חוות דעת או תחליף להתייעצות עם רופא מוסמך. בכפוף לתנאי השימוש.

הפורטל אינו אחראי על הפרסום, המחיר, הטיפול ותוצאותיו שהינם באחריות המטפל בלבד.

  


קליניקה לקהל הרחב   שיטות טיפול  

מחלות וסימפטומים

 

כללי

סיור בקליניקה  

נטורופתיה

  שלשול

גזים

 

רפואה משלימה

מאגר מטפלים מוסמכים

  רפואה סינית  

תולעי מעיים

גיהוקים

 

ההבדלים בין רפואה משלימה לאלטרנטיבית

מאמרים ומחקרים

  שיאצו  

תסמונת המעי הרגיז

דיזנטריה  

  דיקור סיני

אירועים בענף

  הומאופתיה  

בריחת צואה

טחורים

 

איך בוחרים מטפל

מילון מונחים

  רפלקסולוגיה  

הקאה

כאבי בטן

   
    כירופרקטיקה  

הרעלת מזון

סכרת

   

קליניקה למטפלים

  ביופידבק  

פיסורה אנאלית

סלמונלה  

 

עזרה

חדר טיפולים להשכרה

  שיטת אלבאום  

צרבת

סרטן

 

סיור בקליניקה

דרושים

  עיסוי  

תיאבון מוגבר

עצירות   שאלות ותשובות

מתנדבים בקהילה

  הידרותרפיה    

קרוהן

צהבת

 

פרסם בקליניקה

הטבה לחברי איגוד   שיטת אלכסנדר     צליאק  

צור קשר

פתח כרטיס מטפל   שיטת פאולה          
    שיטת פלדנקרייז          

 

 

     

 

                                                                                                                        © כל הזכויות שמורות לפורטל "קליניקה"